ההבדלים בין גברים ונשים – ביולוגיה או תרבות?

מאת: אייל אמון מנהל תחום מקצועי ברשת הולמס פלייס

את מועדוני הבריאות והכושר של הרשת ממלאים מידי יום אלפי גברים ונשים כאחד, מתחרים לכיבוש היעדים שקבעו לעצמם ועצמן.

ההבדלים האנטומיים בין המינים הם לא סוד, אך האם המעטפת עולה בקנה אחד עם היכולת או שהתרבות תופסת את מקומה של הביולוגיה והפיזיולוגיה, ומשאירה ביכולות אספקת אנרגיה או כוח כיווץ שריר את הנשים מאחור, כי זה גס, לא נשי ולא ראוי?

אם נבוא לבדוק לעומקם של דברים גלויים וסמויים את המבנה האנטומי של שני המינים, נגלה שמעבר לזוג כרומוזומי המין מספר 23 בסליל ה-DNA השונה בין הגבר לאישה במבנה המולקולארי, ישנם גם הבדלי מבנה שהבולט שבהם הוא פשוט גוף ממוצע קטן יותר, מה שעולה בדרך כלל בקנה אחד וביחס ישר עם ממדים של אברים פנימיים דוגמת לב, ריאות, ואפילו מוח(הבדל של 200 גר’ שאינם מעידים על שום יתרון שכלי לגברים, בנות להירגע!).

כמו כן, בקרב נשים קיימת בממוצע מסת שרירים קטנה יותר, ומכיוון שכוח שריר פרופורציונאלי לשטח החתך שלו, כוחן המוחלט של הנשים נמוך יותר, אך נמצא שגם כאשר מנרמלים את מסת השריר למשקל גוף, כוחן היחסי נמוך יותר, אך לא משמעותית, עקב הרכב סיבי שריר שונה.

בנוסף, מסת השומן בקרב נשים גבוהה יותר, אך שמגיעים ל”מספרים”, ערכיה התקינים של האישה, למשל, 22 אחוזי שומן זוהי כמות שמציינת בעיית השמנה אצל גברים, עקב צרכים פיזיולוגיים של האישה המחייבים אחוזי שומן גבוהים יותר.

אגב, בנוגע למסת השריר, שוויון די מוחלט עד טרום גיל ההתבגרות של הנערה, יתרון קל שעובר בגיל ההתבגרות ליתרון משמעותי של הבנים בגפיים תחתונות, ויותר מזה בגפיים העליונות, יתרון שדי נשמר בהמשך החיים, ולמרות שהנושא נחקר די מעט, נראה כי נפח הסיבים הינו הגורם לשוני הצורני-מורפולוגי ולא מספרם שנמצא די דומה בקרב שני המינים. מסת שריר קטנה ואחוז שומן גבוה יותר של הנשים משפיעים על חילוף החומרים במנוחה ובמאמץ. נתונים שכאלה גורמים לגברים לאבד יותר אנרגיה ביחידת אימון זהה לאישה, וניגזרותיה. השמנה מהירה יותר אם כמות המזון הנצרך זהה, מה עוד שבמנוחה או בעבודה משרדית , שורף ק”ג שריר עד פי שלושה מק”ג שומן.

יש לציין שנמצא במספר מחקרים לא מבוטל, שבתגובה לאימוני כוח איכותיים ומתוכננים היטב, נשים כמו גם גברים הגיבו בעליה בשטח החתך של השריר המכונה “היפרטרופיה”, אך יתרון באפקט האימון לגברים היה עקב הורמונים אנאבוליים (בונים) מחד, דוגמת טסטוסטרון המצוי אצל גברים פי 10 לערך במנוחה מאשר רמתו בקרב נשים, ומאידך ירידה בהורמון הקטבול י- (ההורס) – הקורטיזול, שרמתו בקרב נשים שהתאמנו נשארה די דומה בעוד שירדה בקרב גברים כתגובה לאימון.

ובנוסף, אימון כוח איכותי בעצימות גבוהה, המאפיין את אימוני הגברים, גורם לבלוטת יותרת המוח להפריש את הורמון הגדילה בכמות מוגברת ורלטיבית לעוצמת המאמץ.

אמנם כמות השומן גבוהה אצל נשים בממוצע מגברים, אך כתוצאה מהשפעה הורמונאלית, הצטברותו באזור אגן הירכיים הרחב כדי להגן על התינוק העתיד לבוא, המקבל צורה “אגסית” (השמנה גניקואידית), המרוחקת מאיברים פנימיים חיוניים, הינה יתרון בריאותי מגן נוסף מיני רבים של הנשים על פני השמנת ה”תפוח” הגברית (ההשמנה האדרוגנית).

יש לציין שהשמנת ה”תפוח” הגברית נמצאה במתאם גבוה למחלות שונות דוגמת יתר לחץ-דם וסוכרת מאשר השמנת ה”אגס” הנשית.

אך מה, השמנת הנשים מאופיינת בקליטת שומן איטית למאגר השומן בגוף ולכן גם באיבוד איטי של תאים אלה לעומת הגבר הקולט, מאבד מהר ומנייד טוב יותר את תאי השומן בגופו, מה שמסייע לו בתהליך הירידה במשקל, ובצמצום אחוז שומן הגוף.

ההבדלים בין גברים לנשים באימון כושר

שבאים לבחון את הישגי ספורטאיות העילית, התוצאות שלהן מדהימות ספורטאים תחרותיים ואף ספורטאים הישגיים, והפער בין המינים הולך ומצטמצם מידי שנה, אולימפיאדה ועשור, לדוגמה: חוקרים שניתחו את התקדמות שיאי העולם של הנשים והגברים בריצה משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד 1990 ,הראו שקצב התקדמות הנשים גדול משל הגברים.

במרחקים שבין 200 ל-10,000 מטרים התקדמה מהירות הריצה של הגברים ב – 5.7 – 7.6 מטר/דקה בכל עשור שנים, בעוד זו של הנשים עלתה ב – 14 – 18 מטר/דקה בכל עשור.

בריצת המרתון, התקדמות שני המינים הייתה מהירה יותר, אצל הגברים ההתקדמות הייתה 9.2 מטר/דקה בעשור ואצל הנשים 37.8 מטר/דקה בעשור !!!. (אהרוני, י. 2007).

ועוד לחשוב שלפי “חוק המספרים הגדולים”, אם כמות הנשים העוסקות בספורט ההישגי הייתה גדולה יותר, הסיכוי לאתר נשים ברמה הישגית גבוהה יותר היה הולך ועולה…

כמה גברים בעולם מסוגלים לרוץ מרתון, מרחק השווה ל-42 ק”מ ו-195 מ’, בזמן של 2:15 ש’ ? שזה בערך שעתיים על המסילה בחדר הכושר בקצב של למעלה מ-18 קמ”ש !!!??? תשאלו את פולה רדקליף האנגלייה בת ה-35.

ממחקרים שבדקו את אספקת האנרגיה במאמצים אירוביים ממושכים ביותר נמצא כי לנשים מטבוליזם יעיל של פירוק שומנים, מה שגורם להבדלים הקטנים ביותר בריצות מרתון, ולהישגים אף טובים מגברים בריצה למרחק של 100 ק”מ (יש דבר כזה…) בקרב אצנים ואצניות ברמה בינונית עקב התנגדותן הטובה יותר לעייפות. ברמה ההישגית לא נמצאו כל הבדלים !!!.

ניתן להמשיך לתאר ולסקר בעדויות רבות המצטברות מידי מחקר, לגבי היתרונות המוטלים בספק בסוגי פעילויות שונים בין גברים ונשים, אך שאלת מיליון הדולר היא, האם דפוס הפעילות של הגבר, אורח חייו ותחום עיסוקו, הם הגורם לשינויים אלה שהוזכרו לעיל, או דרכו של עולם המפנה אותם לאותם עיסוקים כתוצאה מיכולת גבוהה יותר?

מה שנמצא במספר לא מבוטל של מחקרים שהשוו ביכולות פיזיולוגיות בין המינים, הוא שהשונות בין המינים הייתה נמוכה מהשונות התוך-מינית- כלומר בין הנשים לבין עצמן שנבדקו במחקרים, נמצאו הבדלים בתגובה לאימון יותר מאשר בינם לבין הגברים כקבוצה, אז בבניית תוכנית האימון נתחשב בהבדלים, אך לא נתעלם מהאינדיבואל כי היא, אם רק תרצה, אולי לא תהיה טובה יותר מה”הכי טוב” ההוא, אך יכולה להיות הרבה יותר טובה מכל אלה שמיד אחריו – עניין שלא בחירה יותר מגורל, ואיפה את?