הכל על לחץ דם

מאת: דניס שפושניקוב, מאמן אישי בהולמס פלייס כרמיאל

לחץ הדם נקבע על-ידי שילוב של גורמים רבים. באופן כללי ניתן לומר, שהחשובים שבהם הם: התכווצות הלב והקוטר הפנימי של כלי הדם. מסיבה כלשהי התכווצות הלב הופכת לחזקה יותר, או כלי הדם בגוף מתכווצים – לחץ הדם עולה. במשך יום פעילות רגיל לחץ דמנו משתנה. פעילות גופנית מאומצת גורמת לעלייה של לחץ הדם, מנוחה ושכיבה או שינה – מורידות את לחץ הדם. לחץ הדם נוטה לרדת לאחר ארוחה כבדה. מכאן נובע, שמדידה של לחץ הדם בזמן מסוים משקפת את לחץ הדם באותו זמן בלבד.
קשה להגדיר גבול חד-משמעי של לחץ דם שמעבר לו הערכים יוגרו כלא תקינים. כאשר מודדים לחץ דם בקבוצה גדולה של נבדקים, נמצא שהערכים הנמדדים פזורים בתחום רחב של מספרים, כך שבאנשים מסוימים נמצא לחץ דם נמוך מאוד ובאחרים ערכים גבוהים מאוד, ואילו ברוב האנשים נמצא ערכים באמצע, בין שני קצוות אלה.

עם כל פעימה של שריר הלב, לחץ הדם עובר סידרה של שינויים. הלחץ הגבוה קיים בזמן שיא התכווצות שריר הלב, זהו השלב שבו הדם מוזרם מהלב אל כלי הדם הגדולים וקרוי שלב ההזרמה. לחץ הדם בשלב זה קרוי הלחץ הסיסטולי (הלחץ בזמן הסיסטולה, כלומר, בזן התכווצות שריר הלב). לעומתו הלחץ הדיאסטולי הוא הלחץ הנמדד בעת הדיאסטולה, כלומר בעת שהלב עובר הרפיה. הלחץ בשלב זה – שלב שבו הלב מתמלא בדם מחומצן המגיע מוורידי הריאה – נמוך. זהו למעשה שלב ההכנה לפעימה הבאה.

לחץ דם נמוך

לאנשים מסוימים יש לחץ דם נמוך. מקובל לאבחן מצב זה באנשים בהם לחץ הדם באופן קבוע נמצא בתחום של 100 ממ”כ סיסטולי ו-60 ממ”כ דיאסטולי או כפי שמקובל לציין ברפואה 100/60 ממ”כ. לחץ דם בתחום מנוך זה יכול לעתים להיות מלווה בתלונות מצד הנבדק. התלונות הן לרוב חולשה, סחרחורת, הרגשת עייפות ולעתים אף נטייה להתעלפות. ההתעלפות עלולה להופיע בעת ירידה פתאומית של לחץ הדם לתחום נמוך זה, והיא נגרמת כתוצאה מירידה פתאומית בזרימת דם למוח בגלל לחץ הדם הנמוך.

לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם)

כמו בעבר, גם היום קשה להגדיר באופן חד-משמעי את תחום לחץ הדם הגבוה. לפני שנים, ערך דיאסטולי של 100 ממ”כ נחשב כערך גבולי, שרק מעל לערך זה הוצדק טיפול תרופתי. היום מקובל שהערך הגבולי הוא 90 ממ”כ, וכדי למנוע נזק לאברי הגוף, יש לשמור את לחץ הדם הדיאסטולי מתחת לתחום זה.
היום מקובלות למעשה שתי החלטות עקרוניות בדבר קביעת גבולות לחץ הדם התקין והגבוה.

הקביעה של ארגון הבריאות העולמי: קביעה זה סוכמה ב-1978 בכינוס של מומחים בתחום סקר לחץ הדם, שכונסו במיוחד להחליט בסוגיה זו.
בכינוס זה נקבעו החלטות הבאות:

· לחץ דם תקין – כל לחץ דם שהוא מתחת לערך סיסטולי של 140 ממ”כ ולערך דיאסטולי של 90 ממ”כ ;

· לחץ דם גבולי – לחץ דם סיסטולי שבין 159-141 ממ”כ ולחץ דם דיאסטולי של 94-91 ממ”כ ;

· יתר לחץ דם – לחץ דם סיסטולי של מעל 160 ממ”כ ולחץ דם דיאסטולי שמעל 95 ממ”כ.
במשך השנים האחרונות פורסמו מחקרים נוספים שהוכיחו, שגם לחץ דם שנחשב כגבולי בעבר, גורם לנזק לאברי הגוף.

תוצאות המחקרים האחרונות נלקחו בחשבון ובאו לידי ביטוי בכנס השלישי של הוועדה הלאומית בארצות הברית, בנושא יתר לחץ דם – ה- Third Joint National Committee ( JNC ). בכינוס זה ב-1984, נלקחו בחשבון כל המחקרים הנוספים שפורסמו לאחר שנת 1978. הוועדה המליצה, שלגבי אנשים בני 18 שנה ומעלה, לחץ דם דיאסטולי של 90 ממ”כ ומעלה ייחשב כיתר לחץ דם והומלץ לטפל בערכי לחץ דם שמעל לתחום זה. קביעה זו מתעלמת לחלוטין מהערכים הסיסטוליים. באותה ועדה הומלץ שערכים דיאסטוליים שבין 89-85 ממ”כ יחשבו כערכים גבוליים (או התחום העליון של התקין) שמצריכים מעקב כדי לוודא שאכן ערכי לחץ הדם הדיאסטולי אינם מגיעים ל-90 ממ”כ או מעבר לכך.

מהי שכיחות התופעה

אין נתונים מדויקים על שכיחות התופעה בארץ ואנו יכולים להניח ששכיחות יתר לחץ דם בארץ דומה לזו שבמדינות המערב. המחקר העיקרי שהתייחס לשכיחות התופעה בקרב האוכלוסייה הכללית בעולם המערבי היה סקר הבריאות האמריקני השלישי שנערך בשנים 1991-1988 . בסקר זה הוגדר יתר לחץ דם כמצב שבו שלוש מדידות מראות לחץ דם סיסטולי גבוה מ – 140 מ ” מכספית , או לחץ דם דיאסטולי גבוה מ 90- מ ” מ כספית , או שניטלו תרופות להורדת לחץ הדם .
באותו סקר נמצא יתר לחץ דם בקרב 4 אחוזים מהגילאים עד 24 , ב- 33 מהגילאים עד 55 , וב 60- אחוזים מהגילאים עד 74. שכיחות המחלה בגברים עד גיל 55 גבוהה ב 15-10- אחוזים מאשר אצל נשים. בהמשך מצטמצם פער השכיחות בין המינים ומגיל 65 והלאה זהה שכיחות המחלה בקרב נשים וגברים.